משק דובלין בע"מ ואח' נ' עוף טוב (שאן) בע"מ

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר שתחילתה בתביעה לסכום קצוב לפי סעיף 81 א' 1 לחוק ההוצל"פ.

בהתאם לסעיף 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, למעט מקום בו עלה הצורך בהנמקה מפורטת.

התובעת 1, משק דובלין בע"מ, עוסקת, בין היתר, בגידול להקות פטמים וגידול פרות ליצור חלב.

התובע 2, חקלאי במקצועו, הינו הבעלים של התובעת 1.

הנתבעת, עוף טוב (שאן) בע"מ, בעלת מפעל לשחיטה ולפירוק עופות.

בין הצדדים נחתם ביום 12.05.08 הסכם שיווק.

במסגרת כתב התביעה טענו התובעים כי "בעקבות הפרת הסכם ע"י הנתבעת הגישו התובעים תביעה כנגד הנתבעת בבית משפט. יובהר לבית המשפט הנכבד כי מפאת הרצון שלא להעמיס מידע שלא לצורך הוגשה מבעוד מועד תביעה כספית על הפרת ההסכם ע"י התובעים בת.א 09-07-6341 בביהמ"ש שלום, חיפה." (להלן: "התביעה האחרת" אשר הוגשה ביום 09.07.09).

עוד הוסיפו בכתב התביעה כי "ביום 2.8.2009 העבירה הנתבעת לתובעים חשבונית השלמת מחיר עבור שיווק פטמים בחודשים ינואר – יוני 2009 וכפי שעשתה לשאר המגדלים הקשורים עמה בהסכם.".

לטענת התובעים, בעקבות הגשת התביעה האחרת בגין הפרת ההסכם, ביטלה הנתבעת את חשבונית השלמת המחיר, בסך 46,390 ₪ באופן שהוציאה חשבונית חיוב באותו הסכום. שוב הבהירה בכתב התביעה כי שאר המגדלים, ובכלל כל מגדלי רמת צבי, קיבלו את התמורה בעבור השלמת המחיר, מלבד התובעים.

התובעים תובעים את התמורה בעד השלמת המחיר, היא סכום החשבונית, לרבות הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה.

הנתבעת טענה מאידך כי הוצאת החשבונית על-ידה מקורה בטעות. לטענתה, על-פי סעיף 6.7 להסכם, קיימת לנתבעת, על-פי שיקול דעתה הבלעדי, אפשרות להעניק תוספת תמורה למגדל, בהתאם לקריטריונים שיקבעו על-ידה. לאור העובדה כי התובעים הפרו את סעיף הבלעדיות וכן לאור העובדה כי הפסיקו את הפעילות עמה, הגיעה להחלטה כי אינם זכאים לתוספת האמורה.

בהחלטתה מיום 07.07.10, קיבלה כבוד הרשמת גילה ספרא-ברנע את התנגדות הנתבעת לתביעה לסכום קצוב שכן "המצהיר מטעם המבקשת לא נחקר אודות תצהירו ולא נסתרה טענתו הבסיסית, כי כל הסכומים שהיה על המבקשת לשלם למשיב עבור אספקת עופות בפועל שולמה, וכי הסכום שבמחלוקת היה "בונוס" אשר תשלומו או אי תשלומו הוא בשיקול דעת המבקשת". כבוד הרשמת ראתה בטענות המבקשת, היא הנתבעת, הגנה ראויה מפני התביעה.

במהלך בירור התובענה בפני, ביום 19.08.10, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שתתווספנה טענות חדשות ותיאור הרקע הכללי באשר לטיב היחסים בין הצדדים.

ביום 02.11.10 דחיתי את הבקשה, בין היתר, מן הטעם שטענות אלה מתבררות במסגרת התביעה האחרת. לא למותר לציין כי הן כבוד הרשמת כתבה בהחלטתה כי התובעים העלו במסגרת הסיכומים טענות עובדתיות חדשות, ואף המשיכו בכך גם לאחר שנתנה החלטה מפורטת ומנומקת בעניין.

למרות כל האמור לעיל, התובעים המשיכו לפעול ועשו דין לעצמם כאשר במסגרת הסיכומים בתיק זה העלו טענות עובדתיות רבות וחדשות (למעשה החלק העיקרי של הסיכומים עסק בטענות אלה) שמקומן להתברר בתביעה האחרת.

אם כן, הצדדים הסכימו למתן פסק-דין על-סמך החומר הקיים בתיק, לאחר הגשת סיכומים בכתב.

אציין ואומר כי למעשה הצדדים טענו במישורים שונים.

התובעים טענו לזכאותם להשלמת המחיר, בעוד הנתבעת טענה כי מדובר בתוספת מחיר. על כך אעמוד בהמשך.

כאמור, לטענת הנתבעת, הוצאת חשבונית הזיכוי 6668 מיום 22.07.09 מקורה בטעות, לפיכך ביום 31.07.09 הוציאה חשבונית חיוב 421302 על אותו הסכום.